המקל ליווה אנשים עיוורים במשך מאות שנים.
עם זאת, תפקידו הוגבל להגנה על הגוף מפני מכשולים – תפקיד של מגן.
רק במאה ה -20 חלו שינויים משמעותיים. התקדמות בתנועה בכבישים חייבה זיהוי של עיוורים. נבדקו דגלים אדומים ( בלגיה 1911) ופסים צהובים עם שלוש נקודות שחורות (דנמרק, שבדיה, גרמניה).
הצלם ביגס מבריסטול, אנגליה התעוור וחש מאוים מתנועת מכוניות. בשנת 1921 הוא צבע את מקל ההליכה שלו בלבן כדי למשוך תשומת לב.
בשנת 1930 הציע גילי ד'הרבמון, באופן עצמאי מגיימס ביגס, שאנשים עיוורים יזוהו באמצעות מקל הליכה לבן. גברת הרבמון קיבלה השראה משוטרי משטרה פריזאיים שהשתמשו במקלות הליכה לבנים כדי לכוון את התנועה. היא נאבקה על הצעתה וזכתה לפרסום רב. בשנת 1931 מימנה את רכישת 5,000 מקלות הליכה לבנים בכספה שלה. למרות חוסר האמון הראשוני. המקל הלבן התבסס בצרפת כאמצעי לזיהוי עיוורים והתפשט במהירות למדינות אירופאיות אחרות. כך למקל גם תפקיד נוסף לזהות ולאותת על אדם עיוור.
בארצות הברית של אמריקה התנסה במקל הליכה שחור השתמשו במועדון הליאון…
שילוט עיוור הוכנס לתנועה. עד מהרה הצבע השחור נחשב קשה מידי לראייה עבור נהגים, ובהתאם לתקניים האירופאיים השחור הוחלף בלבן.
השימוש היעיל המקל הלבן כמקל הליכה לעיוור הוא תוצאה עקיפה של מלחמת העולם השנייה. בשנת 1944 גויס ריצ'רד א.הובר לבית החולים הצבאי ולוותיקי מלחמה עיוורים בוואלי פורג', פנסילבניה,וסי וורן בלדבו גויב לבית הספר לעיוורים במרילנד.
שניהם ראו את שיטת ההתמצאות והניידות הקיימות (הד-לוקציה, התמצאוצ בעזרת ידיים ורגליים) כבלתי מספקות והחלו לעבוד על טכניקה שהשתמשה במקל הליכה לבן ארוך כמו שלוחה של היד.
הובר בפרט היה להוט להתנסות. הוא כיסה את העיניים כדי לנסות טכניקות שונות של שימוש במקל הליכה, בחיפוש אחר פתרונות יעילים יותר. בהדרגה הוא פיתח את המתודולוגיה שעדיין בשימוש כיום, ובכך הפך את המקל הלבן לעזר הבסיס להתמצאות ( פונקציית התמצאות) עבור העיוורים.
בלדסו החל להכשיר את מאמני ההתמצאות והניידות הראשוניםץ ובהדרגה טכניקות המקל הלבן ( טכניקות המקל הארוך) הפכו נפוצות גם באירופה.
מאז 1964 ה-15 לאוקטובר נחגג בארה"ב כ"יום הביטחות במקל הלבן" ומשנות ה-80 גם באירופה כ- "יום המקל הלבן".
בסוף שנות ה-90 מקלה ליכה מפוספס אדום-לבן הוכנס לשימוש בכמה מדינות אירופאיות כסימן זיהוי עבור אנשים חירשים-עיוורים.
סוגי המקלות הלבנים
ברור שאי אפשר לשלב במלואם את כל הפונקציות במקל לבן אחד.
אין דבר כזה "מקל לבן אוניברסלי" עם זאת אפשר להשיג 2 או 3 פונקציות בקטגוריות הבאות.
מקלות התמצאות
מקלות הליכה אלו מיועדים להתמצאות וניידות עבור עיוורים. הם נקראים בדרך כלל "מקלות הליכה ארוכים לעיוורים" או לפעמים "מקלות הליכה למגע לעיוורים". כאשר הם מונחים אנכית מול הגוף הם משתרעים מהרצפה עד לעצם החזה. לפעמים עד לבית השחי, או במקרים בודדים עד הכתפיים, ואורכם בדרך כל 110 עד 150 ס"מ.
מקלות איתות
מקלות אלו משמשים לזיהוי אנשים לקוי ראייה ועיוורים בתנועה. הן לבד והן בליווי אדם רואה או כלב נחייה. עם משתרעים מהקרקע ועד להיקף המותנים וארכם בדרך כלל 90 עד 110 ס"מ.
מקלות תמיכה
מקלות הליכה אלו מיועדים לאנשים עם לקות הליכה וראייה משולבות. הם מגיעים עד מפרק הירך וארכם בדרך כלל 80 עד 95 ס"מ.
כיצד המקל הלבן בנוי ?
המקל הלבן מורכב מ-3 חלקים בסיסיים: ידית , גוף המקל, קצה המקל.
גוף המקל הוא החלק התומך הבסיסי. יש 4 אפשרויות
לא מתקפל – יתרונות- זהו המקל הקל ביותר, מעביר את המידע המישושי בצורה הטובה ביותר, הזול ביותר
חסרונות – לא חוסף מקום, ללא אפשרות להתאים את האורך.
מתקפל (2 חלקים או יותר) – יתרונות – חוסך מקום
חסרונות ללא אפשרות להתאים את האורך
טלסקופי– ניתן להתאים את האורך לגודל הגוף המדויק, מאובטח באמצעות מנגנון נעילה
חסרונות- פחות חוסך מקום ( לרוב שניים או שלושה חלקים)
משולב: מתקפל + טלסקופי ( 3 חלקים או יותר)
חוסך מקום יותר ממקל הליכה טלסקופי, לרוב 4-6 חלקים, אורך מתכוונן לגודל הגוף המדויק (מאובטח באמצעות מנגנון הנעילה)
קצה המקל
עיצוב קצה המקל תלוי בסוג המקל ( השימוש)
מקלות התמצאות הקצה מקל מספק מגע עם הקרקע. בעת שימוש בטנכניקת מקל הליכה נכונה, קצה המקל קולט מידע שימושי ומפיק צלילים. עיבוד זה מהווה את הבסיס להתמצאות במרחב.
קצה מקל הכיוון
בהתאם לשטח וטכניקת המקל המעודפת, ניתן לבחור מבין 2 גרסאות בסיסיות.
קבוע – קצה בלתי ניתן לתזוזה.
קצה מתגלגל – למגע קבוע עם הקרקע ( טכנולגיית גלישה במטוטלת) מפחית שחיקה.
גודל קצה המקל
קצה מקל קטן
+ קורא את השטח היטב, משקל נמוך
– מאט את התנועה, יכול להיתקע, נשחק מהר יותר.
קצה מקל גדול
+ מחליק טוב יותר על פני השטח, חיי שירות ארוכים יותר.
– משקל גדול יותר, קריאת השטח פחות טובה.
חומר ממנו עשוי הקצה המקל
פלסטיק (ניילון)
+ לא יקר, משקל נמוך
– חיי שירות קצרים יותר
מתכת
+ לא יקר, חיי שירות ארוכים יותר
– משקל גבוה
קרמיקה
+ חיי שירות ארוכים
– מחיר גבוה יותר משקל בינוני
מקל איתות- יש מגע נקודתי עם הקרקע, פתרון פשוט ועדין
מקל תמיכה – אטמי גומי מונעים החלקה, בחורף ניתן להוסיף להם אביזר מתכת להגנה שלג וקרח.
ידית האחיזה
הידית צריכה להיות נוחה לאחיזה ( ארגונומית) היא סופגת זעזועים, אך לא לחיצות. צורתה מאפשרת יציבה נכונה של המקל בהתאם לסוג המקל ולשימוש המיועד. חומר הידית המתאים הוא עמיד בפני טמפרטורה, מונע החלקה וקל לניקוי. הלולאה מיודעת רק לתליית המקל כאשר אינו בשימוש ואין להניח אותה סביב פרק כף היד בזמן הליכה.
טכניקות אחיזת המקל
גישה הבסיסית – הידית מונחת בכף היד, האצבעות אוחזות בה והאצבע המורה מושטת
+ מקל על השימוש באורך מלא של המקל, מאפשר אחיזה בטוחה, מפחית את הסיכון שהוא יידחף מהיד.
גישה החזקת עיפרון – החזקת המקל בשליש העליון בין האגודל, האצבע המורה והאצבע האמצעית אשר משתרעת עליו.
+ מאפשר תנועות עדינות ורגישות יותר וכך מקבלים ידע מפורט יותר
טכניקת הזזת המקל
- טכניקת הזזה באמצעות מטוטלת- הטכניקה הבטוחה ביותר. בתנוחה הבסיסית, המקל מוחזק בגובה הטבור. קצה המקל יוצר קשת מול הגוף המשתרעת 5-10 ס"מ מעבר לרוחב הכתפיים משני הצדדים. הקצה נמצא במגע מתמיד עם הקרקע. שם הוא מחליק (קצה קבוע) או מתגלגל (קצה מתגלגל). תנועת המקל מתבצעת מפרק כף היד ומותאמת בקצב עם הצעד כך שהקצה מגיע לקצה הקשת בו זמנית עם הצעד ( קשת אחת לכל צעד) + מזהה אפילו מכשולים ושקעים נמוכים מאוד לארוך כל מסדרון המעבר. – מאט את ההליכה, לא מזהה מכשולים בחלק העליון של הגוף, מגביר את הבלאי של הקצה, לא מתאים למשטחים מחוספסים למשל דשא.
- טכנולגיית קצה המטוטלת- הטכנולגיה לכיסוי רצפה מחוספס. לפני שקצות המקל עם גלגול היו זמינות בשוק, טכניקה זו היתה בשימוש כמעט באופן בלעדי. כמו בטכניקת המטוטלת-גלישה, קצה מוט מתאר קשת מול הגוף, אך קצה המוט מורם מעט ככל האפשר, מקסימום 5-10 ס"מ מעל פני השטח, והקצה נוגע בקרקע רק בקצוות, בכיוון ההפוך לקצה ההליכה. ניתן להשתמש בצליל הקצה ( הנקישה האופיינית) לאיתור הד. הצליל המוחזר מאפשר הערכת מרחקים ותפיסת פריסה מרחבית ומכשולים אפשריים. + ממזער את תקיעת קצה המקל וכך מאפשר הליכה מהירה, מאפשר עבודה פעילה יותר עם הצליל – אינו חש מכשולים בחלק העליון של הגוף, ואם המרחק מהקרקע גדול מידי, לא ייבחנו חורים, מדרגות שטוחות או מדרכות שטוחות.
טכניקת המקל הנישא באלכסון – המקל נישא באלכסון בתנוחת עיפרון, כך שהוא מכסה את החלל שלפני הגוף ומושך תשומת לב ללובשו. טכניקה זו נפוצה ביותר בעת הליכה עם מקל איתות. משמש אנשים עם לקויות ראייה בתנועה, אנשים עיוורים בתוך מבנה. בעת הליכה עם כלב נחייה או אדם רואה. + מכסה את החלק האמצעי של הגוף – קצה המקל אינו במגע סדיר עם הקרקע, ולכן טכניקה זו אינה מתאימה לגילוי מכשולים על הקרקע.
טכניקת עלייה במדרגות – טכניקה זו המוט מוחזק באלכסון מול הגוף בתנוחת עיפרון. הרגליים מתחלפות בצורה חלקה, וקצה המוט תמיד נוגע ראשון בקצה המדרגה הבאה.
טכניקת ירידה במדרגות– המוט המוחזק באלכסון מול הגוף בתנוחה הבסיסית. הרגליים מתחלפות בצורה חלקה, וקצה המקל מחליק בקלות מעל כל מדרגה תחתונה, או שהמוט מוחזק בתנוחה בסיסית לאחר מישוש הצעד הראשון ונוגע בקרקע רק כאשר הצעד האחרון נעשה.
הדרכה והסבר זה אינו מחליף או מהווה חלופה להדרכה שיקומית מול איש מקצוע מתאים.
לרכישת מקלות מבית Svarovsky לחץ כאן
